מה למדתי מאבא על ניהול עסק עצמאי
אבא ואני
בימים אלו Leadera חוגגת 15 שנה, ואני חוגגת את הפיכתי לבעלת עסק עצמאי. העיתוי הזה לצערי מציין גם 3 חודשים לפטירתו של אבי, גדעון יסקרוביץ, ז"ל, שחוץ מאבא היה לי גם למעסיק, שותף, ומנטור עסקי, כשבשנים מסוימות עבדנו יחד בעסק המשפחתי. זה נראה לי זמן טוב לשתף תובנות על התנהלות כעצמאית, שלמדתי, שלא לאמר 'ינקתי' מאבא. אבא שלי היה יזם בנשמתו, עצמאי בחשיבתו והתנהלותו, ובעל עסקים שונים ומגוונים לאורך חייו.
להיות בעלת עסק עצמאי זו תפיסת עולם, דרך התנהלות ממש
כיום, בתור בעלת עסק עצמאי, אני מבינה שבלי להתכוון, גודלתי לתוך זה. אני מגלה את זה כשחברים וקולגות מבקשים עצה שקשורה לניהול עסק עצמאי, ואז אני מבינה כמה אני יודעת בזכותו, ועד כמה דברים שמובנים לי מאליהם, אינם כאלה כלל.
כמו מה למשל?
העבודה תמיד איתך, בכל מקום
נכון שזה לא מומלץ, ולהיפך- כולם אומרים שצריך להפריד, אבל אצלנו, מילדות, לא משנה לאן היינו נוסעים, תמיד עצרנו בדרך למשהו שקשור לעבודה. אם נוסעים צפונה לטיול משפחתי- עוברים בדרך בקיבוץ עין השופט שהם ספק השנאים לפנסים שמייצרים במפעל. אם עינת אחותי ואני מבלות אחה"צ שגרתי עם אבא, זה כולל לעבור אצל יהודה פרחיה, איתו עושים עסקים. הולכים לדואר? תמיד קונים גם בולים לטובת החשבוניות או הצ'קים שצריך לשלוח. הבנתם את הרעיון. וזה נראה הכי נורמלי בעולם. מה, לא כולם עוצרים אצל הספקים בדרך לטיול צפונה?
חושבים עבודה כל יום, כל היום
כיוון שהעסק שלנו "יוסגד" היה של תאורת חוץ, ואנחנו הרי הרבה בחוץ, אז כל הזמן העסק 'הולך איתנו'. זה אומר שהעיניים כל הזמן סורקות את הסביבה ומחפשות פנסים. זה יכול להיות אחת משתיים: או שזה שלנו ואז איזה מוצר, האם הוא תקין, מי הקונה/ לקוח וכו, ואם הוא לא שלנו, אז עוד יותר מענין: איזה דגם זה? מי היצרן? זה מתחרה?, האם זה דגם חדש שעוד לא הכרנו?
וזה לא עצר בגבולות הארץ. גם טיולים בחו"ל היו הזדמנות נהדרת למודיעין עסקי וקבלת השראה. כשעודד, בן זוגי, נסע איתי לחו"ל בתחילת דרכינו, החוויה הזו היתה חדשה לו – כל הזמן עוצרים ומסתכלים על פנסים (!?), שלא לדבר על לצלם ולשלוח לאבא (!!!). כשהיינו ביוון, אחרי מותו של אבא, מצאתי את עצמי מסתכלת, מדברת ומצלמת פנסים, גם כשכבר אין למי לשלוח. והבנתי- שזה לתמיד, זה חזק ממני, וכנראה ישאר לעד. בכל פעם שאסתכל על פנס, אחשוב עליו.
ברושור של יוסגד, תאורת חוצות
כל דבר הוא פוטנציאל להשראה / רעיון עסקי
ביקור סתמי אצל חבר בעל לולי תרנגולת מגלה שלנושא התאורה בלול יש השפעה על מכסת ההטלות. מממ… מענין! למה שלא נקים ליין ייצור לתאורת לולים? כבר יש את חומר הגלם במפעל, וטכניקת הלחצנות בשימוש גם כן- והנה לנו קו מוצרים חדש. הלכנו לתערוכת אומנות וראינו אומנית שעוסקת בצביעת אמייל. מממ… רעיון חדש! בואו נשתף איתה פעולה שתצבע באמייל את פנסי התאורה שלנו, ונמכור יחד כתאורה one of a kind. אין פנס דומה למשנהו. הבנתם את הרעיון.
התמדה ואופטימיות
אבא שלי אלוף ההתמדה ואופטימיסט חסר תקנה. יש מי שיאמרו עקשן ממש. דוגמא אחת היא ההבנה שישראל היא שוק קטן מאד, וכדאי לייצא. מה שהיום כל סטארטאפיסט מצוי יודע. אבל אז, עבור חברה יצרנית, Low tech זה לא טריוויאלי. אחת הדרכים היא להציג בתערוכות הרלבנטיות. וזה מה שעשה. הנובר בגרמניה נבחרה כמקום המתאים להופיע, ושנה אחרי שנה, בהתמדה, ללא ליאות, אבא נסע והציג בביתן. באחת הפעמים הצטרפתי אליו: זו היתה חוויה מסעירה, מעוררת חושים והשראה. במהלכי שיווק לטווח ארוך כאלו קשה לאמוד את ההשפעה, לדעת האם עסקה מסוימת נולדה כתוצאה מהיכרות בתערוכה או ממקור אחר, אבל זה לא משנה – כדי לייצר ניראות, ולבנות שם ומוניטין צריך להתמיד ולרוץ למרחקים ארוכים.
1997 בתערוכה בהנובר, מבלים בסוף יום
ללמוד כל הזמן
אבא דחק בי ללמוד כל הזמן, להתפתח, להעשיר את עצמי. אני זוכרת כשהוא רשם אתי ליום עיון מקצועי של איזה אגודה פקקטה. כל כך התרגשתי: קניתי לראשונה חליפת עסקים ונסעתי ליום העיון ברחוב הירקון בתל אביב. מה היה ביום העיון ההוא אני לא זוכרת, אבל אין ספק שצורת החשיבה הזו נחקקה בי. לימים, כשעבדתי במוטורולה והציעו לי שם לעשות סוג של תואר בניהול פרויקטים באוניברסיטה אמריקאית, לימודים של שלוש שנים, במימון של העבודה, קפצתי על המציאה מיד. זה היה אחרי שכבר היה לי MBA במינהל עסקים. הבוס שלי דאז לא הבין מה בוער לי להתחיל ללמוד, ועוד בתור אמא צעירה, אבל אני לא הבנתי איך אפשר לוותר על כזו הצעה.
זו היתה החלטה מעולה ששימשה אותי בהמשך ומעשירה אותי עד היום, כבעלת עסק עצמאי בניהול פרויקטים. כשמדברים היום על שוק העבודה החדש שכל אחד צריך כל הזמן צריך ללמוד ולהתפתח – גם זה נראה לי מובן מאליו.
Co-opetition
מאבא למדתי איך מתנהלים בכבוד ואפילו בשיתופי פעולה עם מתחרים. זה עוד לפני שהמציאו את המושג Co-opetition (שילוב של cooperation עם competition). כמות יצרני התאורה בשוק הישראלי לא גדולה, ואבא הכיר את כולם היטב, שמר איתם על יחסים טובים וכשהיה רלבנטי – היו ביניהם גם שיתופי פעולה. עוד אחד מהדברים בהם היה פורץ דרך, והיום נראים לי מאד טבעיים ונכונים.
- מקבלים פני אורח מתורכיה, במפעל ברעננה, כמובן עם דגלי ישראל ותורכיה, לחימום היחסים
עבודה מהבית
הקורונה המציאה את העבודה ההיברדית? הצחקתם. לאבא שלי היה משרד קטן בבית, מין מרפסת שסגרו למשרד. המשרד שימש גם את אמא, שהיתה קצרנית של גדולי המדינה, ביניהם הליכוד בימי בגין, וועדת אגרנט לתחקיר מלחמת יום כיפור (עיסוק שכבר לא קיים היום). בתור ילדה- תלמידה זה כיף, תמיד יש בבית את כל הציוד המשרדי הנדרש, אטבים, דפים, פקס! ואפילו טיפקס. תענוג.
ובמשרד הקטן בבית אבא יושב על רשימותיו, בייחוד מאוחר בערב. רושם שקים, כנגד רשימת התשלומים הנדרשת, ועובר אחד אחד, רושם, מתעד, ומוחק מה ששולם. איפה, איפה היה המחשב, שלא לדבר על תוכנה להפקת חשבוניות. בהמשך 'חשבשבת' היתה שיא הטכנולוגיה, אבל גם אז, את תשלומי הצ'קים לספקים עושים בשקט בבית בערב, בלי הסחות דעת. ואחר כך מביילים ושולחים בדואר ישראל (ראה מעלה).
אני יכולה להפליג עוד ועוד בסיפורים, אבל קצרה היריעה מלהכיל. אני שמחה לשתף אתכם בהשראה הפרטית שלי. אז הנה סיכום, למי שמעדיף לקרוא נקודות:
- * אין (באמת) הפרדה בין בית לעבודה
- * חיים וחושבים את העסק כל יום, כל היום כולל סופישבוע וחופשות
- * את עושה הכל, מכל וכל, וכל מה שנדרש, גם אם, ודווקא כשאת בעלת הבית
- * כל האחריות עליך והעסק שלך בידיים שלך. לא תעשי – לא יהיה
- * כל מקום הוא פוטנציאל להשראה; חשיבה יצירתית וזיהוי הזדמנויות היא מפתח לפריצות דרך וצמיחה
- * כל אדם יכול להיות גם חבר וגם שותף עסקי/ לקוח/ ספק וזה לא משנה מאיפה ההיכרות התחילה, האם קודם הייתם חברים ואז התחברתם עסקית, או להיפך. זה כולל גם מתחרים
- * התמדה היא הכרח ואי אפשר להצליח בלעדיה,
- * אופטימיות היא תוסף מבורך
- * אין דבר כזה כשלון, אלא רק ניסוי שלא הצליח. אפשר להבין ממנו מה לעשות אחרת בפעם הבאה
- * אף פעם לא עוצרים, לא נחים על זרי הדפנה. כל הזמן מחפשים ליזום את הדבר הבא
- * תמיד להמשיך להתמקצע וללמוד דברים חדשים
- * כשאת עושה טוב לאחרים- את גם עושה טוב לעצמך
- * תמיד יש משרד בבית, שלא לדבר על ציוד משרדי 'על מלא', עוד הרבה לפני אופנת העבודה ההיברידית…
- * זו עבודה רבה וקשה, וכמובן שמזל לא הזיק לאף אחד
- * דאגות וחוסר שינה בלילה הם חלק בלתי נפרד מחיים כעצמאי. אין משכורת יציבה וגרוע מכך – אין הבטחה להכנסה קבועה.
- * אבל בצד זה, כשמשהו מצליח זו תחושת הישג אדירה וההבנה שאת/ה אדון/גברת לעצמך
ולמרות ועל אף כל זאת – אני מאמינה שלהיות עצמאי לא מתאים לכל אחד. זה דורש את האופי המתאים, והורה עצמאי הוא רק בונוס, ולא תנאי הכרחי. אז גם אם נולדת להורים שכירים ואת רוצה להיות עצמאית – גורלך הוא בידייך שלך!
אני שמחה שאתם זוכים להכיר קצת מאבא שלי דרך הפוסט הזה, כי הרבה ממה שאני היום זה בזכותו.
גלית
משבר הקורונה שתוקף את העולם בעוצמה בימים אלו, מכה בעסקים ללא רחם וגם בפרויקטים המתנהלים בהם.
בין אם בענפי התיירות, מלונאות ותעופה, או תחום התרבות והפנאי (דחיית האירוויזיון, אולמיפיאדת טוקיו וכו)- פרויקטים נעצרו או הוקפאו.
מסתבר שתכלס יש לא מעט ענפים חיוניים*. אמנם בהרבה מהמקומות האלו, על אף שהעסק מוגדר חיוני, הוא עדיין נדרש לצמצם כמות עובדים, אבל זה אומר שלפחות חלק מהפרויקטים ממשיכים.
פרויקטים נוספים הם בתחום התקשורת, כגון אלו שמאפשרים טכנולוגיה לתקשורת מרחוק, הללו זוכים לעדנה מטורפת. מי לא שמע בימינו על Zoom? לסבים ולסבתות האפליקציה כבר מותקנת ואפילו הממשלה קראה לקיים את ליל הסדר בזום. 
