אסטרטגיית רכש בפרויקט

אסטרטגיית רכש בפרויקט (Procurement strategy ) היא אוסף ההחלטות הנדרשות לגבי אופן ביצוע הרכש וההתקשרויות בפרויקט, כולל שיטת ההתקשרות ודרך התשלום. בפוסט הקודם הרחבנו והדגמנו את הנושא.

נרצה עכשיו לקשר את זה לתפקיד מנהל הפרויקט.

למה אסטרטגיית רכש חשובה?

אסטרטגיית רכש חשובה בראש ובראשונה כדי לסייע בניהול סיכוני הפרויקט.

אם למשל אני כלקוח רוצה להקטין סיכון, אבחר לבצע את ההתקשרות בחוזה מסוג Fixed price שמבטיח לי עלות קבועה את מול תוצר מוגדר ובכך חוסך לי חשיפה לסיכון ומעבירה את הסיכון לספק (שבדרך כלל מתמחר אותו בהתאם בהצעת המחיר שלו).

לדוגמא, אם אני מנהל פרויקט פיתוח מוצר בחיל אוויר, שמבקש להזמין מוצר ייעודי מאלביט, כלומר שנדרש פיתוח של המוצר ולאחר מכן ייצורו. פרויקט כזה כרוך באי וודאות רבה ולכן שערוך עלויות הפיתוח שלו הן אומדן שסביר שישתנה לאורך הדרך. חתימת חוזה פיקס אל מול אלביט במקרה כזה מבטיחה לחיל האוויר את העלות שנחתמה בהסכם והקצאה תקציבית פנים ארגונית מתאימה. באופן הזה חיל האוויר גידר את הסיכון הכספי.

דוגמא אחרת, אם אני מנהלת פרויקט פיתוח הדרכה באמדוקס, שמבקשת לפתח הדרכה באמצעות קבלן שזו מומחיותו (בעל הידע בפיתוח הדרכה), ואותו קבלן מציע להכין מערכי שיעור מתוקשבים באמצעות קבלן משנה שמומחה בהעברת שיעורים מקוונים (בעל הידע בתיקשוב), הרי שמתקבל מצב שא' (אמדוקס) רוכש שירותים מב' שרוכש שירותים מג' ואז עולות שאלות לגבי היחסים בין א' לג'.
למשל האם אמדוקס עומדת ישירות מול ספק ג' או שנציג ספק ב' מתווך בינהן? ואם יהיו בעיות ובאגים בתוצר הסופי של ספק ג', האם ספק ב' נושא באחריות וסופג את עבודת התיקונים הנדרשת או אמדוקס עצמה? וממי מהם אקבל שירות תחזוקה בהמשך הדרך לאחר שהפרויקט הסתיים? וכד. גם כאן אסטרטגיית הרכש שתיבחר מטרתה תהיה להקטין את הסיכונים שלי כלקוח.

לכן ההחלטות החשובות האלו, שנוגעות לשיטות האספקה, סוג החוזה והתמריצים ושלבי הרכש – הן החלטות קריטיות, שאמורות להתבצע בשלבים הראשוניים של הפרויקט ויש להן השפעה מכרעת על ניהולו ועל תוצריו.

ולמה זה קשור אליי כמנהלת פרויקט?

קודם כל כי אם זה מגדר את סיכוני הפרויקט, אז וודאי שזה האינטרס שלי כמנהלת הפרויקט לצמצם את סיכוניו.

אבל סיבה נוספת שהופכת את אסטרטגיית הרכש לחשובה, היא בהיבט של ניהול המימשק מנהל פרויקט – איש רכש.

קראתם בפתיח של הפוסט הקודם שאנשי רכש נתפסים פעמים רבות על ידי מנהלי פרויקטים כ"גורם עוין"?…

על פניו מנהל הפרויקט ואיש הרכש נמדדים ארגונית על מדדים שונים: מנהל הפרויקט נמדד על הצלחת הפרויקט (תכולה, איכות, לוח זמנים ותקציב) בעוד איש רכש נמדד על כמות הכסף שחסך והוזיל בקניות. ואלו הרבה פעמים מדדים סותרים…

רמי, מנהל פרויקט ותיק איתו עבדתי, לימד אותי את המונח "לקנות בזוקר"- כלומר לקנות בזול שבסוף עולה ביוקר עקב בעיות איכות, תיקונים, אספקות חוזרות, החלפת ספק ברגע האחרון וכד'.

ביומיום של הפרויקט, מי שעומד מול הקבלנים והספקים בניהול השוטף, הוא מנהל הפרויקט, מה שהופך אותו בפועל ל"מנהל החוזה" עם הקבלן. אבל מי שסוגר את החוזה הזה הוא איש הרכש, ולכן המימשק של מנהל פרויקט- איש רכש הוא כל כך קריטי וצריך להפוך מ"גורם עוין" ל"גורם מאפשר".
אז מה עושים? הרי את הארגון והמבנה הארגוני לא נשנה, זה מבנה שמשרת את הארגון ששם את אנשי הרכש כשומרי הסף שישמרו עלינו מלהתפרע ולקנות כאילו אין מחר. אז הנה כלי שיכול לשרת אותי כמנהלת פרויקט לייצר גשר של תיאום ציפיות בין הפרויקט והרכש- אסטרטגית רכש.
בנייה משותפת של אסטרטגיית רכש, עם מידע שאני כמנהלת פרויקט אתן לאיש הרכש, ייצר "מחויבות ריגשית" והיכרות של הרכש עם צרכי הפרויקט ברמת המהות ולא רק היעד הכספי. זו למעשה פלטפורמה שמאפשרת לי כמנהלת פרויקט לסנכרן בין בעלי ענין בפרויקט ובינהם גם אנשי הרכש. במקום להעביר דרישת רכש למחלקת הרכש באופן טכני, בניית אסרטרגיית רכש משותפת למנהל הפרויקט ולאיש הרכש המצוות לפרויקט, מאפשרת להגיע להבנות שישרתו את הפרויקט באופן הטוב ביותר, ובראשם עמידה במחירי היעד, תאריכי אספקה ואיכות מתבקשת.

השיתוף הזה יסייע לי להפוך את איש הרכש מ"גורם עוין" ל"גורם מאפשר".

לסיכום, אסטרטגיית רכש- אם לא שמעתם עליה עד היום, ואתם מנהלי פרויקטים שיש להם בפרויקט מרכיב של רכש- אז כדאי להכיר. אולי במקרה זה יצליח ותוכלו להעביר את הרכש מבעל ענין "עוין" בפרויקט לבעל ענין מאפשר…

.וכיוון שניהול בעלי ענין הוא אחת המשימות המאתגרות שיש לנו, וכיוון שאיש הרכש (במידה ויש רכש בפרויקט שלך), הוא אחד המימשקים המשמעותיים, אז כדאי לנסות

ותודה לדן על הסיוע בכתיבת הפוסט!

נסו ושתפו איך היה לכם,

כאן בשבילך, גלית יסקרביץ- טיץ, וצוות Leadera

אם אתם רוצים להיות בטוחים שתקבלו את הפוסט הבא, אתם מוזמנים להרשם לניוזלטר כאן באתר Leadera.

למה הכוונה אסטרטגיית רכש בפרויקט?, ולמה זה קשור אליי כמנהלת פרויקט?

רכש בפרויקטים

כמי שצמחה בניהול פרויקטי פיתוח בהי- טק, נושא רכש והצטיידות היה קצת מרוחק ממני. רוב תקציב הפרויקט היה מורכב מכח אדם, יותר נכון אומדן ומעקב אחר מספר "חודשי/ שנות פיתוח" (מה שבעבר נקרא men month והיום מטעמי פוליטקלי קורקט נקרא staff month). מעבר לזה היו קצת תשלומים ליועצים, רכש רכיבים לטובת ייצור מעגלים חשמליים לפיילוטים ולבדיקות ועוד, אבל בקטנה.

מאוחר יותר נחשפתי לעולם העשיר ולמקום המשמעותי של הרכש בפרויקטים כמו פרויקטי בינוי, פרויקטים הנדסיים של בניית מתקנים או הכנסות ציוד לקווי ייצור, או פרויקטי פיתוח של מוצרים מורכבים יותר בהם הרכש משמעותי לא רק בהצטיידות של חומרי גלם, אלא בעיקר בהתקשרויות עם קבלני ייצור או חברות תכנון ופיתוח. עד כדי כך המקום של הרכש משמעותי, שמוגדר על ידי הרבה מנהלי פרויקטים כמימשק החשוב ביותר מבחינתם בפרויקט, ויש מי שאומרים, שלא לציטוט, "גורם עוין"…

מה זה "אסטרטגיית רכש"?

על פי ה-PMBOK, גוף הידע בניהול פרויקטים, מבית PMI, ניהול רכש בפרויקט, שנדון בפרק 12 שבספר, מוגדר כ: "כל התהליכים הנדרשים בשביל לרכוש או להשיג מוצרים, שירותים או תוצאות מהסביבה החיצונית עבור צוות הפרויקט. כולל את תהליכי ניהול החוזים ובקרת השינויים הנדרשים עבור הכנת חוזים וניהולם, או הזמנות רכש שהנפיקו אנשי צוות פרויקט מוסמכים."

ניהול הרכש כולל 4 תהליכים כאשר הפעם נתרכז בראשון מבינהם שהוא תכנון ניהול הרכש (תהליך 12.1). תהליך שמטרתו תיעוד החלטות רכש של הפרויקט ובראשן החלטת קנה-יצר (Make or Buy)- האם לקנות חלק מהמוצרים או השירותים מחוץ לפרויקט או לעשות ייצור עצמי. בנוסף תהליך זה כולל פירוט הגישה וזיהוי ספקים אפשריים. במסגרת תכנון ניהול הרכש, מומלץ לבנות את אסטרטגיית רכש (שזה אגב, חידוש שלא היה בוורסיה 5 והתווסף בגרסה הנוכחית של הספר, גרסה 6).

אסטרטגיית הרכש (Procurement strategy ) היא אוסף ההחלטות הנדרשות לגבי אופן ביצוע הרכש וההתקשרויות. החלטות אלו כוללות:

1. גישות האספקה/ שיטת ההתקשרות-
   הכוונה מי "השחקנים" במגרש הפרויקטלי ומה חלוקת העבודה ביניהם, בדגש על חלוקת האחריות בינהם-
   האם העבודה מתבצעת על ידי ספק אחד או יותר?; האם לספק יש ספק משנה?; מה "גבולות הגזרה"? מי אחראי על התכנון, מי על הביצוע ומי על הביצועים? מתי מסתיימת האחריות? וכד.

פעמים רבות ההחלטה הזו נובעת מהשאלה למי הידע הנדרש ומה זכויות הידע הזה (Intellectual property -IP). לדוגמא, אם יש לי את הידע המלא, אני אעשה את התכנון ואקח עליי את האחריות לביצועים, תוך שאני מעבירה לספק את אחריות הביצוע בלבד. אם אין לי מספיק ידע בתחום ואין לי משאבים, אעביר לספק גם את התכנון וגם את הביצוע וכו.

יש כמובן הרבה סוגים של שיטות התקשרות* וצריך לבחור את המתאימה מבינהן.

כמה דוגמאות:

• - למשל, הקמת כביש 6 בוצעה על ידי חברת דרך ארץ, שהיא זכיינית שנבחרה על ידי המדינה, והגישה הייתה Build-Operate-Transfer (BOT) בנה-הפעל-העבר, שפרושו שדרך ארץ הקימה את הכביש, מימנה את הקמתו, ומתפעלת אותו למשך תקופה קבועה מראש, שבסיומה יעבור הכביש לידי מדינת ישראל.
• - או- הקמת מפעל כימי – את בניית החצרות והשלד אתן למתכנן חיצוני, שיקח אחריות תכנון וביצוע ועמידות של המבנה לדרישות שלי, אבל את תכנון המערך הכימי באם זה IP שלי, אני אהיה אחראית על התכנון ואתן לקבלן לבצע את ההקמה (ביצוע).
• - פרויקטי תשתית במדינה בוצעו שנים רבות בגישת מכרזי ביצוע, כלומר שהסקטור הציבורי אחראי על התכנון המפורט של הפרויקט ומוציא מכרז לבחירת גורם מבצע ופיקוח על הביצוע. הגורם המבצע עוסק בתהליך ההקמה ובסיומו הוא מוסר את הפרויקט לגורם הציבורי המזמין שמתפעל אותו.
• - בשנים האחרונות הוכנסה גם שיטה של Design-Build (DB) תכנון- ביצוע, לפיה הגורם הציבורי מבצע תכנון ראשוני בלבד ומעביר את האחריות לתכנון מפורט + לביצוע אל הסקטור הפרטי.
  וכן הלאה.

כל אחת מגישות אלו משפיעה באופן משמעותי על ניהול הפרויקט ועל האחריות עליו ועל תוצריו.

כש"הצצנו" לדוגמא על פרויקט חישמול הרכבת, שמענו ממנהל הפרויקט על האתגרים הניהוליים ששיטת ההתקשרות שנבחרה העמידה בפניו כמנהל.

2. סוג החוזה והתמריצים/ שיטת התשלום –
   בנוסף ובהתאמה לגישת האספקה הרלבנטית, יש לקבוע את סוג החוזה, התמריצים ושיטת התשלום.

גם פה יש מספר סוגים של שיטות תשלום** וצריך לבחור את המתאימה לסיטואציה. הבחירה משתנה אם מדובר ברכישת מוצר או שירות, מה מקובל באותו סקטור תעשייתי, ובעיקר- מה רמת אי הוודאות. כאשר סוג החוזה שיבחר בסוף ישפיע על רמת המאמץ שידרש ממני כמנהלת הפרויקט להשקיע בניהול הספק.

למשל כשאני מזמינה שירותי הובלת תכולת דירה ומקבלת מחיר קבוע וידוע מראש (חוזה Fixed price), לעומת כשאני מזמינה אינסטלטור לתיקון בעיה בצנרת והמחיר יקבע תוך כדי השירות ולאחר שתובן מה הבעיה ומה אופן הפתרון הנדרש (חוזה (Cost plus.

3. שלבי הרכש ומעבר משלב לשלב-
   מה השלבים השונים של הרכש ומה קורה בכל שלב, איזה אבני דרך ישמשו לבקרה, מה הקריטריונים לעבור משלב לשלב וכד'.

זוהי אסטרטגיית רכש לפרויקט.

למה היא חשובה ואיך זה קשור אליי כמנהלת פרויקט?- על זה בפוסט המשך. הרשמו לניוזלטר שלנו (בחלק החתון של הדף) כדי לקבל את חלק ב'.

כאן בשבילך, גלית יסקרביץ- טיץ, וצוות Leadera

אם אתם רוצים להיות בטוחים שתקבלו את הפוסט הבא, אתם מוזמנים להרשם לניוזלטר כאן באתר Leadera.

*כשמדובר בפרויקט הקמה או בינוי, צריך להחליט האם הגישה היא turnkey, design build (DB), Design build operate (DBO), build own operate transfer (BOOT)  וכו'
**סוגי חוזים מקובלים הם: fixed price, cost plus, time and material ועוד.