בן גוריון, גולדה וניהול פרויקטים…

בטח גם במשפחה שלכם יש סיפורים כאלו, שרצים כבר שנים רבות, מסופרים שוב ושוב, וכל בני המשפחה מכירים בעל- פה, נכון?

אז גם אצלי במשפחה יש כאלו, והרבה. באחד כזה, סיפור משעשע ואמיתי, נזכרתי שוב לאחרונה, וככה הוא הולך:

אמא שלי, כיום פנסיונרית נמרצת, שירתה בצה"ל בימים בהם גדולי האומה פעלו. באחד הימים היה צורך לכנס לדיון את גולדה מאיר, דוד בן גורין, יצחק רבין ועוד כמה "סלבס". הוחלט שהדיון יתקיים בחדרה של אימי, שכן הוא היה יפה, מסודר ומקושט.
בין שאר הקישוטים התנוסס על הקיר המשפט "אוי לו לאידיאל שהצטמצם בפרשת ההגשמה". הדיון החל (אמא שלי לא נכחה בחדר), וויכוח החל בין גולדה ובן גוריון לגבי משמעותו של המשפט. זה אומר ככה וזה ככה, זו אומרת א' והשני ב'. ואין הסכמה. יצחק רבין אמר" בואו נקרא לילדה, שתסביר". קראו לאמא שלי, שהסבירה את פרשנותה. ואז נשמעה גולדה אומרת:" אתה רואה דוד, אני צדקתי!"…. 

אז למה נזכרתי בסיפור הזה?

כי נתקלתי בקונפליקט בפרויקט.
מדובר בפרויקט שנדרש להקים מתקן בשטח ציבורי בעל מאפיינים מוגנים. המתקן נדרש לטובת המשך פעילות האתר, ומיקומו מחייב הצבה באזור הספציפי הזה. לכן עמדתו של מנהל הפרויקט בדבר הקמת המתקן במיקום הזה- מובנת.
מצד שני, רשויות החוק באות להגן על האינטרס הציבורי והשטחים הטבעיים, וגם זה ברור ומובן.
והרי לפנינו קונפליקט, דוגמתו אנו נתקלים בפרויקטים רבים ועל בסיס קבוע כמנהלי פרויקטים. לזה חשוב המיקום, התקנה מהירה במינימום מאמץ, בעלויות לא גבוהות, ניצול מקסימלי של היכולות במקום, ופעילות הנדסית אופטימלית. לשני חשוב מינימום פגיעה בשטח, אי הפרעה לבעלי החיים והצמחיה הטבעית באזור, זמן בניה קצר ככל האפשר, וניטור מתמשך לאחר הבניה כדי לודא המשך מהלך טבעי של החיים באזור.  מנהל הפרויקט צריך היתר ואישור לפעול במקום, והרשות- לא נעתרת בקלות> קונפליקט.

אני מחייכת לעצמי כשאני חושבת איזה כיף זה היה אם בכל פעם שצץ קונפליקט אפשר היה "לקרוא לילדה" ולקבל הכרעה. כמה חבל שזה לא כזה פשוט.

נכון שלפעמים אפשר לנקוט בצעדי הסלמה/ אסקלציה ולעלות לדרג בכיר יותר כדי להכריע. ניתן לעיתים גם להעזר בספונסר הפרויקט, במידה ויש כזה. אבל שיטות אלו יעילות בדרך כלל כאשר המחלוקת היא בין שני צדדים מאותו ארגון ולהם מנהל משותף.

כאשר מדובר בשני גורמים בלתי תלויים, שלא מאותו ארגון, ה"לוקסוס" הזה לא קיים. כמו בפרויקט המדובר- מנהל פרויקט מארגון עיסקי  אל מול גורמי חוק מרשות ממשלתית.

מה עושים אז?

אמורים לפעול על פי האסטרטגיות השונות לניהול קונפליקטים, המוזכרות גם ב- PMBOK, גוף הידע בניהול פרויקטים, בפרק 9 שעוסק בניהול משאבי האנוש בפרויקט. האסטרטגיות נקראות "5 שיטות כלליות לפתרון מחלוקות", ועליהן נימנות:

• הימנעות – נסוגים ממצב של מחלוקת פוטנציאלית, דוחים את הסוגיה. דחיה יכולה להיות כדי להתכונן ולהגיע מאוחר יותר ערוך טוב יותר, או כדי "לפנות את הבמה" לאחרים שיעשו את העבודה. טקטיקה זו יכולה לעיתים להתאים, כמו במיקרים שהנושא לא מספיק חשוב וכדאי לשמור כוחות ו"תחמושת" למחלוקת הבאה. אבל כעקרון זה לא באמת פתרון.
• התאמה/ ויתור- מדגישים את תחומי ההסכמה במקום את נקודות השוני. מוותרים על העמדה שלי לטובת צרכים של האחר ומתוך רצון לשמור על יחסים תקינים. גישה שמבקשת לשמור על מערכת הרמונית גם אם במחיר התעלמות מהבדלים. יכולה להתאים אם באמת תחרות מזיקה ושיתוף פעולה נחוץ, אבל שוב- אלו מיקרים מסוימים בלבד.
• פשרה- מחפשים פתרון שמשביע באופן חלקי את רצון כל הצדדים. מתוך רצון להגיע להסכמה כלשהי, מחפשים פתרון ביניים, מסוג "חצי- חצי". יחד עם זאת חשוב לשים לב שפתרון מסוג פשרה, גם אם לעיתים הוא הטוב ביותר אותו אפשר להשיג, הוא עדיין loose-loose בו בעצם שום צד לא קיבל את מה שרצה…
• כפייה/ השגיות- דוחפים לעבר נקודת מבט אחת על פני השניה. עמדה זו כרוכה בעמדת כח שמופעלת מצד אחד על הצד השני. גם לטכניקה זו יש מיקרים בהם היא מתאימה, כגון מצב חרום בו חייבים לקחת החלטה גם אם אינה "פופולרית", אך ברור שהצד השני לא ירגיש שהוא חלק מההחלטה ולמעשה אין פה פתרון בהסכמה.
• שיתוף פעולה/ ליבון- מדסקסים את נקודות המחלוקת ומחפשים פתרון שישלב מגוון השקפות ותובנות מנקודות מבט שונות. דורש פתיחות ושיתוף ופעולה של שני הצדדים. באופן טבעי לוקח זמן ארוך יותר להגיע לפתרון, יחד עם זאת הפתרון לרוב מאריך ימים יותר מאחרים.

השיטות השונות נבחנות על פני הרצף של WIN-WIN, WIN-LOOSE, LOOSE-LOOSE. מן הסתם השיטות שמקדמות פתרון Win-win הן אלו שייצרו מחויבות, הסכמה, רצון של שני הצדדים, ובהתאם גם ישרדו זמן רב יותר.

יחד עם זאת, כל השיטות לגיטימיות ולכל אחת הזמן והמקום המתאים.

מן הסתם גם גיבור הפוסט שלהלן, מנהל הפרויקט, ידרש לנקוט באחת מן השיטות:

הימנעות לא תעזור לו, הוא צריך הסכמה של הרשות והיתר ממנה.

ויתור גם לא בדיוק מתאים פה, כי אם יוותר על דרישותיו, איך יוכל להתקדם? יתכן ואם לא תהיה ברירה, יסכים לוותר על חלק מהדרישות לטובת אחרות, וזוהי למעשה פשרה. כאמור לעיתים היא דרך נכונה וטובה לסיים מחלוקת אך כעקרון נחשבת ל loose- loose, בו אף אחד מהצדדים לא מקבל את מה שביקש.

כפיה בוודאי שלא מתאימה פה, ראשית כי אין לו סמכויות לעשות זאת, הוא זה שצריך את הסכמת הרשות. שנית כי סביר שבעתיד יצטרך שוב את שיתוף הפעולה של הרשות וכדאי לשמור על היחסים…

וכך הגענו ל"שיתוף פעולה/ ליבון", הדרך המומלצת. מנהל הפרויקט שלנו נדרש לצאת לדיונים ממושכים, בהם כל צד יפרט את הדרישות שחשובות לו, אמון יצטרך להתבסס בין הצדדים, וליבון ממושך תוך שיחות רתימה- יהיה זה שיאפשר הגעה לפתרון.

נאחל לו בהצלחה בפתרון הקונפליקט!

ולמי שרוצה להציע פרשנות למשפט שבראש הפוסט- יותר ממוזמן לכתוב לנו תגובה. מצפים לכם.

גלית

אם אתם רוצים להיות בטוחים שתקבלו את הפוסט הבא,

אתם מוזמנים להרשם לניוזלטר באתר Leadera.