לא חוסכים בחגיגות
מה חוגגים?
אצלנו בבית אומרים שבסיבות לחגוג לא מתקמצנים, כולם אוהבים לחגוג. סיבות טובות לחגיגה הם נצחון והשגת מטרות. בדרך כלל חוגגים חתונות, ימי הולדת, לידה, יציאה לגמלאות ועוד.
לא תמיד מקובל לחגוג סיום מוצלח של פרויקט שמביא ערך לארגון. זה מפתיע למרות שבברור זה מגיע לאנשים שלקחו בו חלק.
למה לא בעצם?
כשאני קצת בודקת עם מנהלי פרויקטים את הנושא, לפעמים נראה להם מיותר לחגוג שמישהו "פשוט עשה את העבודה שלו"; היה מי שחשש לפספס מישהו בהזמנה ולהיכנס ל"תקרית דיפלומטית" שמישהו יעלב ששכחו אותו; לפעמים "שולפים" את כרטיס התקציב, כלומר- אין לי כסף כדי להשקיע בחגיגה; והרבה פעמים הפרויקט לא באמת נגמר עם איזה "קאט" ברור (ראו את הפוסט שלנו על "פרויקט במרוץ שליחים" או "פרויקט בתחפושת")….
אבל האמת, שבדרך כלל פשוט לא חושבים על זה והנושא לא מרגיש מספיק חשוב. העיקר שסיימנו, השגנו (או לא) את המטרות, ואנחנו עמוק בריצה לתוך הפרויקט הבא…
צריך לחגוג סיום פרויקט!
אני טוענת שכמו בבית, כך גם בעבודה- לחגוג! לא להתקמצן בסיבות לחגיגות, הצרות באות מעצמן…
חגיגת הצלחה היא הדרך של הארגון להראות מה חשוב. היא הדרך לציין ביצועים יוצאי דופן, אישיים או פרויקטאליים. כשעושים זאת נכון, החגיגות מיצרות אנרגיה ומיקוד, "מיישרות" את הארגון על מה חשוב ומכוונות את כולם למטרות הארגוניות.
יתרה מכך, בעולם מטריציוני, שלמנהל פרויקט אין דרך כספית לתגמל את אנשי הצוות שעבדו בפרויקט, חגיגה היא דרך טובה למנהל הפרויקט להוקיר ולהראות הכרת טובה במאמצים ובהישגים של צוות הפרויקט.
כדי לעשות זאת נכון, החגיגות צריכות להיות חלק מהתרבות הארגונית, כלומר לתקצב אותן ולתכנן אותן. זו יכולה להיות יוזמה פרטית של מנהל פרויקט כזה או אחר, ויכולה להיות מנהג שמוטמע על ידי גוף PMO או יחידת מש"א.
באחד הארגונים שעבדנו איתו, היה נהוג לעשות ארוחה משותפת לכל החברה בסיום פרויקט גדול ולבחור ארבעה חמישה מצטיינים ולתת להם פרס אישי בפני כל החברה. בסיום אחד הפרויקטים הייתה הרגשה שהפעם לא היו רק ארבעה חמישה מצטיינים אלא היה באמת מאמץ גדול של כל הארגון והתקציב הומר לכרטיס זוגי להופעה לכלל החברה.
איך לחגוג סיום פרויקט?
הנה מספר דגשים ורעיונות איך להטמיע את נושא חגיגת סיום פרויקט בארגון:
- תכננו מראש. כשאתם מתכננים את הפרויקט בתחילתו, קחו בחשבון את החגיגה שבסוף. זה כולל הגדרת תקציב, מדדים להצלחה ותוכנית ראשונית. קבלת אישור ההנהלה יכולה להוות מכשול אבל תכנון נכון והסבר על היתרונות יכול מאוד להקל על התהליך, ביחוד שיש מדדים ברורים להצלחה. אפשר גם להגדיר רמות של הצלחה ואיתם רמות של חגיגה. סיום בזמן והתכולה הנדרשת הוא הישג מבורך, הבאת תועלת ברורה לארגון (שלא תמיד קיימת גם אם סיימנו בזמן) חשובה עוד יותר.
זו גם הסיבה שבחרתי בעיתוי הזה לפרסום הפוסט. לכאורה חגיגות סיום הוא פוסט לסוף שנה ולא להתחלה, אבל עכשיו, בתחילת שנה, כשהרבה פרויקטים מתחילים- זה הזמן לתכנן את החגיגה שבסוף, כולל התקציב הנדרש. שלא תגידו אחר כך שאין תקציב…
- צרו קשר ברור בין ההצלחה לחגיגה. לא הצלחנו, אין סיבה לחגוג, כן הצלחנו, בוא נחגוג ונזכור את זה לפעמים הבאות. ההבנה הזאת מייצרת מומנטום חיובי שצריך לקחת אותו גם לפרויקטים הבאים. שתפו את העובדים במצב הפרויקט ובכמה אתם קרובים להשגת היעד.
אחד מלקוחותינו הנהיג את מסורת "הבקבוקים"- כל פעם שפרויקט הסתיים בהצלחה, פתחו בקבוק שמפניה בפגישת ההנהלה, אליה הוזמנו מנהל הפרויקט וחברי הצוות הרלבנטי, וכולם יחד ציינו את הפרויקט, הישגיו, והאנשים שהביאו להצלחתו. לכל בקבוק שכזה הוצמדה מדבקה עם שם הפרויקט והמועד- והוא הושם אחר כבוד על מדף שיועד למטרה זו. מיותר לציין שמדף הבקבוקים הוא משהו שכולם גאים בו, נהנים לעבור לידו ולראות "בעיניים" את כמות הבקבוקים שמסמלת את רשימת ההישגים ואת חלקם האישי בגאווה הקבוצתית. רעיון פשוט ומדליק בעיניי.
- גוונו בחגיגות. לא צריך תמיד לעשות אותו דבר, להפך, יש אין ספור אפשרויות, ארוחה, מסיבה, שוברים, אם/בלי בני זוג, טיול וכו'.
באחד הפרויקטים החלטנו לחגוג על שפת הכנרת במנגל בשרים משובח. בעקבות סיפורים בלתי פוסקים של אחד מחברי הצוות ששיגע אותנו במשך כל הפרויקט על יכולותיו ולהטוטיו בנפלאות המנגל. אז החלטנו שהגיע הזמן שיוכיח…
פרויקט אחר הסתיים בדיוק בעיתוי של שבועות אז החלטנו על ארוחה חלבית שכל אחד מביא ממטעמי הבית האישי שלו (לפי מסורות, עדות, מומחיויות ועוד)
בפרויקט אחר "חדר בריחה" היה האטקרציה.
בקיצור- באמת שאין סוף ליצירתיות. גיוון יוצר עניין וסקרנות. אפשר גם מדי פעם לשלב את גורם ההפתעה.
בכל המקרים צריך לשים לב גם לנקודה הבאה. - "עשו מכל הלב או אל תעשו בכלל". הפחד הכי גדול הוא מאכזבה של הצוות, שיהיו ציפיות לחגיגה שלא ימומשו, או חלילה שיגידו שהתקמצנו.
החגיגה חשובה מאוד אבל אם לא תשקיעו בה מכל הלב, זה עלול לגרום יותר נזק מתועלת. וכשאני אומרת "מכל הלב" הרעיון הוא להתכוון ולהתאמץ. נכון שתקציב מכובד בהחלט תורם, אבל הוא לא העיקר. העיקר זה "לראות את האנשים", להתאים להם פעילות שיאהבו, לחבר לאיזו דאחקה או בדיחה פרטית שנולדה במהלך הפרויקט וכד'.
בזמנו הייתי שותפה לפרויקט ששילב צוות בישראל עם צוות בארה"ב. איכשהו הסתבר שכולם מאד אוהבים פיצה והיו דיוני "עומק" על התוספות המוצלחות ביותר לפיצה עם ויכוחים על התוספת המוצלחת ביותר. כשהגענו לסוף הפרויקט ומנהל הפרויקט האמריקאי הבין שיהיה קשה לייצר חגיגה טראנסאטלנטית בתקציב מוגבל… הוא הפתיע בישיבת הפרויקט המסכמת עם פיצה לכולם כולל כל התוספות שנבחרו כמוצלחות ביותר. היופי ברעיון היה שהוא טרח ובירר מראש כמה ואיך קונים פיצה בישראל, ודאג שבמהלך הפגישה שהתבצעה ב video conference יגיעו מגשי הפיצה גם לחדרי הישיבות שבישראל. זו היתה מחווה קטנה אבל נוגעת ללב.
לסיום
אז כאמור, חוסר תקציב הוא לא שיקול- יש מספיק דרכים זולות לחגוג,
ואם הייתם חדי אבחנה ראיתם שהרבה מהדוגמאות שלי סובבות סביב אוכל…- אין ספק שזה משהו מחבר ומשותף לרבים … לא חייבים לקנות, אפשר שכל אחד יביא משהו, זה גם מקל תקציבית וגם מוסיף לאווירת הצוות.
כשאנחנו מסייעים לארגון להטמיע שיטות בניהול פרויקטים, שלב סיום הפרויקט מקבל תשומת לב ראויה.
ונכון שלתכנן ו"להפיק" חגיגה זה לא תמיד פשוט ודורש לפעמים מאמץ לא קטן להתמיד במסורת שכזאת, מה שברור, התועלת לעובדים, לפרויקט ולארגון היא ברורה וגדולה, אל תוותרו עליה. ואגב, הניסיון שלי מראה שזה יעזור לכם בפרויקט הבא כשתגיעו לשלב הציוות. פתאום כולם ירצו להיות איתכם בפרויקט … כדאי
לסיום נאחל- לחיי הפרויקטים המצליחים והחגיגות שבדרך!
גם לכם יש רעיונות וסיפורים על חגיגות סיום פרויקט? שתפו אותנו.
בהצלחה!
כאן בשבילך, גלית יסקרביץ- טיץ, וצוות Leadera
נ.ב.- אם את/ה רוצה להיות הראשון/ה שמקבל/ת עדכונים, את/ה מוזמן/ת להרשם לניוזלטר באתר.
