יצאנו לבקר במפעלי ים המלח (מי"ה) מבית כי"ל, הממוקמים בסדום,
נכון יותר לאמר שיצאנו לטייל, כיוון שהמפעל ממוקם לשפת ימת ים המלח והביקור כלל, מעבר להרצאות, גם סיור עם מורה דרך מקצועי באוטובוס שהגיע ממש עד לגבול עם ירדן.

מי"ה העמידה לרשותינו אוטובוס מבאר שבע לפתח המפעל בסדום ואת מהלך הנסיעה ניצלנו לנטוורקינג והיכרות מעמיקה יותר עם היושבים לצידנו באוטובוס. בהגיענו למפעל קיבלנו מסיכות מילוט כחלק מתקנות הבטיחות לכל הנכנס בשערי המפעל.

מארחינו בביקור :

לירז הררי- בקרת פרויקטים

אמיר זקין- סמנכ"ל פרויקטים

סדר יום:

• כיבוד קל ושתייה
• הרצאה על סמנכ"לות פרויקטים ומורכבות הפרויקטים במפעל- סמנכ"ל פרויקטים אמיר זקין
• הרצאה על הפקת המים העצמית הנהוגה במפעל – מנהל פרויקטים ניר אלישע
• הרצאת רקע על הארגון ומוצריו- יובל שחף
• סיור באוטובוס ברחבי המפעל ובסוללות

ים המלח, הארגון ומוצריו:

ים המלח שוכן בקצה הדרומי של בקעת הירדן, בנקודה הנמוכה ביותר על פני כדור הארץ.
צורתו של ים המלח כוללת אגן צפוני עמוק- בעומק ממוצע של 200 מ', ואגן דרומי נמוך- בעומק ממוצע של כ-6 מ'. בשל נסיגת הים וירידת מפלסו, האגן הדרומי מופרד כיום מהצפוני. האגן הדרומי מכיל את בריכות האידוי המלאכותיות של יצרני האשלג בישראל ובירדן, ואילו האגן הצפוני הינו עדיין ימה טבעית. בתי המלון של אזור ים המלח שוכנים כולם לחופו של האגן הדרומי, דהיינו בריכות אידוי תעשייתיות…

ים המלח מכיל מים עם ריכוז מלחים הגדול פי 10 מריכוזם במי ים וכוללים ארבעה יסודות החיוניים לאדם: מלח, אשלג, ברום ומגנזיום. המינרלים המופקים מים המלח ונגזרותיהם משמשים את האדם בחקלאות, במזון, ברפואה, בתעשיה ועוד.
את הרעיון לנצל את משאבי הים לתועלת האדם הגו בעבר מספר אנשים בינהם בנימין זאב הרצל, ואכן הוקמה חברה בשם "חברת האשלג הארץ ישראלית" ע"י משה נובומייסקי עוד טרום ימי המדינה. מלחמת העצמאות קטעה את פעילות החברה וב1952 הממשלה הישראלית הקימה חברה חדשה- ממשלתית- להפקת אוצרותיו של הים.  ב1961 נחקק חוק הזיכיון שבו קיבלה "מפעלי ים המלח" (מי"ה) באופן חוקי זיכיון להפקת מינרלים מים המלח, זיכיון שכנגדו החברה משלמת מידי שנה תמלוגים, ויפוג ב2030. החברה נמצאת מאז 1968 ועד היום בבעלות חברת כימיקלים לישראל, חברה בת של החברה לישראל.

"מפעלי ים המלח" עוסקת בהפקת מחצבים באזור ים המלח, בעיקר אשלג, ברום ותרכובות ברום. החברה היא אחת מיצרני האשלג והברום הגדולים בעולם.

אשלג מהווה דשן טבעי לגידולים חקלאיים וכן בייצור מגוון מוצרי מלח. לכן ככל שאוכלוסיית העולם גדלה עולה הביקוש לאשלג. תרכובות הברום משמשות רכיב מרכזי בתעשיות ההי  טק, האלקטרוניקה, הטקסטיל והתרופות, בקידוחי נפט, בחקלאות ועוד.

היקף ומורכבות הפרויקטים במפעל- סמנכ"ל פרויקטים אמיר זקין:

אמיר תיאר בפנינו את המבנה הארגוני המטריציוני של הארגון, שבבסיסו תפיסת שירות לפיה הפרויקטים הם שירות לתפעול השוטף.

תיק הפרויקטים של החברה כולל פרויקטים רבים לשימור הקיים לצד פרויקטים של שיפור והגדלת תפוקות המפעל לייצור ומכירת דשנים.

דוגמאות לפרויקטים:

אחד הפרויקטים הגדולים שקורים כיום במפעל הוא הקמת תחנת כח לצרכים פנימיים של המפעל ולצריכת חשמל עצמית, שתחליף את תחנת הכח הוותיקה הקיימת.

פרויקט אחר הוא שיקום הסכר שהוקם בשנות ה-60, יש פרויקט איסוף חלקיקיי האשלג הנפלט מהארובות לטובת חוק אוויר נקי, פרויקטים של הובלת חומרי גלם ועוד.

בנוסף תיאר אמיר את שיתוף הפעולה עם מפעלי ים המלח הירדניים, שאינם מוכרים לאותו קהל יעד כמו ישראל  שמוכרת בעיקר להודו ולסין. המפעלים הירדניים נקנו לאחרונה ע"י החברה הקנדית פוטאש, שמתענינת כיום גם ברכישת מפעלי ים המלח הישראלית.

אמיר סיים באנקדוטה: ייצור אשלג בעולם נעשה משכבות מלח, להבדיל מההפקה מימה, ולכן כולל ברזל שצובע אותו בצבע אדמדם. האשלג המופק מים המלח איכותי יותר ולבן. הלקוחות הרגילים לאשלג אדמדם חשבו שהישראלים מוכרים להם מלח במקום אשלג, ולכן צובעים עבורם את האשלג באדום…

פרויקטי קידוח מים- מנהל פרויקטים ניר אלישע:

מפעלי ים המלח צורכת כמויות גדולות של מים לצורך הפקת האשלג במפעלים. לשם המחשה, ייצור של 1 טון אשלג דורש כ- 12 טון מים. הצריכה הכוללת של מים מליחים, כ – 24 מיליון מ"ק בשנה, , ובנוסף גם מים מתוקים כ –  4.5   מיליון קוב בשנה, וזאת לצורף יצירת קיטור (תחנת הכוח) ושרותי חצר שונים.על כן אנשי המו"פ של החברה ערכו מחקרים גיאולוגיים רבים ומקיפים על כל האזור החולש מעין גדי ועד חצבה, וזאת על מנת לאתר שכבות ניצול של מאגרי מים תת קרקעיים לשם הפקתם

בנוסף היה צורך בהבנת זרימות הנחלים (נגר עילי) וזרימות בתת הקרקע היכולות לפגום בתהליכי היצור כתוצאה מדילול בריכות האידוי.

על בסיס מחקרים אלו מגישה מי"ה לרשות המים בקשות לביצוע קידוחי  הפקה עבור היצור בהתאם לחוק הזיכיון.

יש לציין, מערכת המים הארצית לא מחוברת לאזור ים המלח והערבה ומפעלי ים המלח מספקים בין היתר את רוב המים לצריכה המקומית בתי מלון ,מועצה האזורית תמר, על כן תוכנית הקידוחים השנתית של מי"ה כוללת בתוכה את הכמות השנתית של כל האזור, ולא רק של המפעל עצמו.

אורך החיים של קידוחי ההפקה של מפעלי ים המלח מגיע ברובו לכ- ארבעים שנה.

(אורך חיים של קידוחי מקורות נמדדים בתוחלת של 25 שנה)

ניר תיאר את הקושי והמורכבות הייחודיות של פרויקטי הים ובכלל.

• אנו נבחנים "בשבע עיניים" על כל תכנון פרויקטים. כל פעולה דורשת תזכירים, סקרים, היתרים ואישורים, ללא גמישות מינימאלית.
• ולכן מנקודת מבט של מנהל פרויקט, קשה מאד, עד בלתי אפשרי, לתת הערכה ריאלית של לו"ז או תקציב.

לדוגמא- חיבור חשמל לתחנת שאיבה מחברת חשמל, שזו פעולה פשוטה יחסית, הלו"ז יכול לקחת בין חודש לבין שנה, במצבים כאלה קשה להעריך לוחות זמנים ולתקצב פרויקטים

כידוע מדינת ישראל עוברת להתפלת מים מסיבית דבר שיקטין את כמויות המים הנשאבות מהכינרת מקורות קיבלה הנחיה מהמדינה לצמצם את השאיבה מהכנרת ב35% וקרוב היום שתופסק כליל השאיבה מהכינרת

בירדן, לעומת זאת, מצוקת המים קשה ביותר ובין היתר מדינת ישראל מספקת להם כמות מים לא מבוטלת.

קרדיט: http://www.freedigitalphotos.net/

תהליך ייצור האשלג- מורה דרך, יובל שחף:

בנוסף להסברים על ים המלח וההיסטוריה של המקום, הסביר לנו יובל על אופן הפקת האשלג:

תהליך הייצור מבוסס על הפקת מלחים מבריכות אידוי גדולות שנבנו באגן הים הדרומי הרדוד.

בשלב הראשון נשאבים מים מהאגן הצפוני ומובלים אל בריכות באגן הדרומי.

בשלב שני שוקע מלח בישול בבריכות הראשונות. משם מועברת התמלחת (מים) לבריכות אחרות הנקראות בריכות קרנליט, בהן שוקע המלח הבא- הקרנליט. הקרנליט מכיל אשלג, מגנזיום כלורי ומלח, והוא חומר הגלם העיקרי לייצור האשלג והמגנזיום המתכתי. תהליך זה עושה שימוש באנרגיה סולרית ידידותית, הלוא היא השמש, ולמעשה מבוסס כולו על תהליך אידוי המים ע"י השמש.

בשלב השלישי דוברות צפות בבריכות האידוי ואוספות (קוצרות) את הקרנליט ששקע בהן. הקרנליט מועבר באמצעות צינורות למפעל, שם משמש להפקת מוצרי האשלג והמוצרים הנוספים. עודפי המים מושבים לאגן הצפוני של ים המלח.

במפעל משתמשים בתהליכי גיבוש קר וגיבוש חם ליצירת התפוקות. חלק מהחומר עובר תהליך גלעון שנועד ליצור גרגרים גדולים יותר.

בתום ההרצאות יצאנו באוטובוס לסייר בסוללות ולצפות בתהליך הייצור בבריכות. ראינו את הדוברות בפעולת הקצירה, וקיבלנו הסבר על אופן פעולתן.

שמענו סקירה מרתקת מפי יובל, כולל על ההיסטוריה של המפעל מימי טרום מדינת ישראל, על ירדן והמפעל הירדני ושיתוף הפעולה.

הסיור היה מענין ואיפשר לנו לשמוע, מעבר להסברים על המפעל, מוצריו והפרויקטים המתרחשים בו, גם על ההיסטוריה והטבע של אחד המקומות המיוחדים בעולם.

בתום הסיור שמחנו להחזיר את מסיכות המילוט מבלי לעשות בהן שימוש J, והחלנו את דרכינו חזרה צפונה.

אני רוצה להודות למארגנים- לירז הררי ואמיר זקין, ולחברת מי"ה על האירוח החם ומכניס האורחים.

___________________________________________________________________

מארגנת הסיור- גלית יסקרביץ-טיץ, סגנית נשיא ב- PMI ישראל

הפניה לאתר העמותה: http://www.pmi.org.il/

יצאנו לבקר פעם נוספת במתקן אורות רבין של חברת חשמל בחדרה (הביקור הקודם התרחש ב2008), כדי ללמוד מקרוב על פרויקט סביבתי אסטרטגי לשיפור איכות האוויר והסביבה.

מטרת הפרויקט: חברת החשמל מקדמת באתרים "אורות רבין" בחדרה ו"רוטנברג" באשקלון פרויקט סביבתי אסטרטגי ובעל חשיבות לאומית אשר יתרום לשיפור איכות האוויר והסביבה של תושבי מדינת ישראל, באמצעות הפחתת פליטות מיחידות הייצור הפחמיות.

מארחינו בביקור :

     גיורא דקל- מנהל תחנת הכח ומנהל הפרויקט

    משה שיטרית- מחלקת פרויקטים באגף הייצור

הרצאת פתיחה- גיורא דקל, מנהל תחנת הכח ומנהל הפרויקט:

באתר פועלות כיום 6 יחידות גדולות לייצור חשמל ו-3 ארובות, כאשר כל ארובה משמשת עבור 2 יחידות ייצור.

שתי ארובות בגובה 250 מ' וארובה שלישית בגובה 300 מטר (כגובהו של מגדל אייפל…)

יחידות הייצור באתר מופעלות באמצעות פחם כדלק ראשי, צריכה של כ-20,000 טון פחם נשרפת ביום ומייצרת כ-2,000 טון פסולת אפר אותו צריך לפנות.

הצורך בהפחתת פליטות נובע מתקינה חדשה:

• פליטת חלקיקים
• פליטת תחמוצות גופרית
• פליטת תחמוצות חנקן

הכוונה בהפחתת פליטת חלקיקים היא מניעה של פיזור האפר שנוצר- לאוויר. יש לכך פתרון טכנולוגי שמיושם כבר בארובות הקיימות כיום.

הפחתת תחמוצות חנקן ותחמוצות גופרית תעשה במסגרת הפרויקט הנוכחי, בשלושה שלבים שמהווים מעין 3 תתי פרויקטים:

• אמצעים ראשוניים (טיפול באיכות הבעירה בדוד)
• FDG (טיפול בגזי הפליטה)
• SCR (טיפול בגזי הפליטה)

תכולת הפרויקט כוללת, בנוסף, גם טיפול במערכות משלימות כגון: מערכות בקרה , חשמל וכו', אספקת חומרי גלם ופינוי תוצרי לוואי (דוגמת גבס), וכל זאת תחת תנאים של תחנה מתפקדת ופועלת והקפדה שלא לפגוע באספקת החשמל השוטפת.

תקציב הפרויקט 8.5 מיליארד ש"ח.

ניהול הפרויקט – משה שיטרית, מחלקת פרויקטים באגף הייצור:

האתגרים בניהול הפרויקט:

• הפרויקט מתבצע באתר תפעולי המייצר חשמל 24 שעות ביממה, ולכן מהווה אתגר עצום לא לפגוע בייצור השוטף ובפעילות התפעולית שבאתר.
• מורכבות טכנולוגית – החלפת ציוד קיים, אינטגרציה של ציוד  חדש עם ציוד קיים .
• תאום זמני השבתה בהתאם לתוכנית השיפוצים וצרכי המערכת.
• צפיפות, עבודה באזור תפעולי צפוף
• מורכבות טכנולוגית- מדובר בארובה היחידה בעולם שתכלול מתקנים בתוך הארובה מפאת צפיפות מקום (במקומות אחרים המתקנים מסביב לארובה).
• תחרות על משאבים עם פרויקטים אחרים- הפרויקט הנ"ל אינו בעדיפות עליונה. המדינה הכתיבה לחח"י להקים 3 תוספות של אמצעי ייצור לקראת העומס של הקיץ, ברמת חובב, אשכול וחגית. על כן הפרויקט הזה הוא רק בעדיפות לאומית שניה וככזה עליו להילחם על משאבים.
• תרבות ארגונית –פוליטית מורכבת, ומבנה ארגוני מטריציוני חלש.
• צו אישי של המשרד להגנת הסביבה בו מוגדרים יעדי הפרויקט וערכי הפליטות.

המבנה הארגוני של הפרויקט:

יש וועדת היגוי, תחתיה נמצאות מינהלת פרויקט רבין, ומינהלת פרויקט רוטנברג .

מנהל הפרויקט באתר אורות רבין הוא גיורא דקל, שמתפקד בתפקידו זה בנוסף על תפקידו כמנהל האתר כולו. גם בעלי תפקידים נוספים בפרויקט פועלים בנוסף לתפקידים אחרים אותם הם נושאים.

כמו כן ניתן לשים לב שמדובר במקרה חריג בו מנהל הפרויקט הוא גם הלקוח. לרוב מחלקת פרויקטים בונה ומוסרת את האתר לייצור לתפעול שוטף, אך כאן מנהל האתר המתפעל הוא גם מנהל הפרויקט זאת בשל הצורך בראיית הצרכים התפעוליים כדי לאפשר הקמה תוך כדי עבודה.

כלים לניהול הפרויקט:

• לפרויקט יש אתר אינטרנט
• כלי לניהול סיכונים
• ל"וז אינטגרטיבי ב"מבט- על" ומפורט
• דיווח התקדמות מוצג למינהלת ולועדת ההיגוי אחת לחודש .

תקציב הפרויקט:

התקציב נבנה בהתחלה כאומדן, ולאחר סגירת החוזים עם הספקים הוא עודכן והפך לתקציב.
מדובר בתקציב שאין לחרוג ממנו והוא כולל רזרבה.
הבקרה עליו נעשית ברמה חודשית.

לסיכום- מדובר בפרויקט מורכב, מאתגר, שעתיד להמשך מספר שנים ולהשפיע על איכות האוויר .

קרדיט: http://www.freedigitalphotos.net/

בתום ההרצאות שיחקנו במשחק נטוורקינג שאיפשר לנו להכיר אחד את השני טוב יותר, לשמוע מאיזה ארגונים המשתתפים השונים מגיעים, וגם על הדרך לזכות בפרס J

לאחר מכן יצאנו לסיור בשטח. קיבלנו קסדות ואטמי אוזניים ועלינו לגובה של מעל 60 מטר כדי לצפות בארובה הרביעית ההולכת ונבנית בימים אלו. קיבלנו הסברים מלומדים מדורון שענה בסבלנות לכל שאלותינו.

היה מרתק, מעשיר ובעיקר- נוגע לכולנו. כמו שאמרה אחת המשתתפות- עכשיו היא תעריך הרבה יותר את צריכת החשמל בכל פעם שתשים קומקום לקפה…

אני רוצה להודות למשתתפים האיכותיים, שגם שיתפו פעולה ושיחקו במשחק הנטוורקינג וגם, במעבר חד, היו אמיצים לעלות לגובה כה רב של מעל 60 מטרים לתצפית והסברים. נראה לי שהמאמץ היה כדאי.

אני רוצה גם להודות למארגנים- גיורא, משה, אילנה ודורון, על הכנסת האורחים וזמנם שהוקדש לנו.

___________________________________________________________________

מארגנת הסיור- גלית יסקרביץ-טיץ, סגנית נשיא ב- PMI ישראל

הפניה לאתר העמותה: http://www.pmi.org.il/

יצאנו לבקר במוקד של עיריית ראשון לציון להיכרות עם פרויקט "עיר בטוחה".

מטרת הפרויקט: לאפשר לעיריית ראשון לאבטח את העיר ומוקדיה המרכזיים באמצעות תשתית ומערך מצלמות, ומוקד שליטה ובקרה.

מארחינו בביקור :

משה יונה- סמנכ"ל פרויקטים במר מערכות

פליקס גורפינקל- מנהל פרויקט "עיר בטוחה" ראשל"צ – מר מערכות

סדר היום כלל הרצאת פתיחה על חברת מר וסוגי פרויקטים בניהולה, על ידי משה;
הרצאה על פרויקט עיר בטוחה בראשל"צ על ידי פליקס;
וסיור בחדר הבקרה, החמ"ל, חדר השרתים וצפיה במצלמות אבטחה באחד מצמתי העיר

היום אירחה אותנו חטיבת security שעוסקת בתחומים של Safe City, HLS, מודיעין ואבטחה של מתקנים, ערים, מדינות  ואירועים.

מר נותנת ללקוח פתרון מקצה לקצה כאשר יוצרת אינטגרציה ומהווה מבחינת הלקוח One stop shop.

תכולת פרויקט מאופיין בין היתר ב:

• ניתוח איומים, ניתוח אירועים קודמים שקרו
• הקמת מוקדי שליטה ובקרה
• פיתוחי תוכנה והטמעתם
• ייצור אמצעים
• אספקה, הקמה והפעלת ציוד, כולל תשתיות: סנסורים מסוגים שונים, מצלמות מסוגים שונים, בקרי כניסה, אמצעי בידוק, מכ"מים וכדומה

בפרויקטים מסוג זה לוח הזמנים מהווה לרוב אתגר מיוחד

קרדיט: http://www.freedigitalphotos.net/

פרויקט "עיר בטוחה" ראשון לציון- פליקס גורפינקל, מנהל הפרויקט:

מדובר בפרויקט הגדול ביותר כיום בישראל מבחינת היקף פעילות וגודל חדר בקרה בתחום זה.

העיר ראשון לציון גדלה ומתפתחת. היא כוללת כיום כ-250,000 תושבים של אוכלוסיה צעירה ומבוססת יחסית שדורשת מהעירייה רמת שירותים גבוהה למדיי. העיר בעלת עתודות קרקע ולכן צפויה להמשיך ולגדול.

העירייה הפריטה את נושא בטחון הציבור שמופקד כיום בידיה של החברה לביטחון בניהול מוטי נחמני, איש משטרה לשעבר.

התפיסה הבטחונית של העיר היא לרשת את העיר ולהפעיל מערך שיאפשר מניעה של ארועים אלימים. טיפול בארועים אלו הוא כבר באחריות המשטרה, תוך שיתוף פעולה בין המוקד העירוני למשטרה.

עקב כך יצאה העירייה במכרז להפיכת ראשל"צ לעיר בטוחה וחברת מר זכתה במכרז.

תכולת הפרויקט:

הקמת התשתית, חדר הבקרה והתקנת מצלמות ברחבי העיר, בעיקר בבתי ספר אך גם בצמתים ואתרים נבחרים

יישום הפרויקט מבוצע בשלבים.

המוקד העירוני עבר למשכנו החדש ופועל באופן מלא

ניהול פרויקטים:

הפרויקט נוהל על פי מתודולוגיות PMI לניהול פרויקטים.

הפרויקט עבר מבדק ISO.

בתום ההרצאה המענינת מפי פליקס המנוסה, סיירנו במוקד, בחמ"ל, בחדר השרתים ובצומת בעיר בה מותקנות מצלמות.

הסיור היה מרתק ואיפשר לכל אחד מאיתנו, בין אם כמנהל פרויקט ובין אם כאזרח בעירו, ללמוד משהו על טכנולוגיות מתקדמות בשירות האזרח.

אני רוצה להודות למארגנים- משה יונה ופליקס גורפינקל, ולעירית ראשון לציון על האירוח.

___________________________________________________________________

מארגנת הסיור- גלית יסקרביץ-טיץ, סגנית נשיא ב- PMI ישראל

הפניה לאתר העמותה: http://www.pmi.org.il/

יצאנו לביקור קצת אחר, בחברת ברן באגף הגז הטבעי, ללמוד על פרויקטי תשתית לטובת גז טבעי.

הביקור כלל שתי הרצאות של אנשי ברן בנושא פרויקטי גז טבעי מסוגים שונים.

מארחינו בביקור היו :

אלי אברמוב-                  מנכ"ל קבוצת ברן וחבר הנהלת PMI  בעבר

דני קפלן-                       ראש אגף הגז הטבעי וסמנכ"ל ברן אביב

אורי קוצר-                     מנהל פרויקט גז טבעי בברן וזה שבזכותו התאפשר הביקור

בפתח ביקורנו ברך אותנו אלי אברמוב מנכ"ל החברה.

הגז הטבעי בישראל:

ההרצאה הראשונה היתה מפי דני קפלן, ראש אגף הגז הטבעי וסמנכ"ל ברן-אביב על שוק הגז הטבעי בישראל.

גז טבעי הוא אוסף גזים שהעיקרי בינהם הוא המתאן.

חברת נתיבי הגז הטבעי בישראל (נתג"ז) היא האחראית על הובלת הגז הטבעי בארץ.

שימוש בגז טבעי נקבע כיעד אסטרטגי במדינת ישראל בשנת 1998. בשנת 2002 נחקק "חוק משק הגז הטבעי" והוכנה תוכנית מיתאר ארצית תמ"א 37.

ספקי הגז הטבעי בארץ הם: גילוי (תמר, לוויתן, מרי B ועוד) כמו גם הפקה ממצריים והובלה בצינורות לתחנת קבלה באשקלון.

לקוחות הגז הטבעי הם: תחנות כח (אשכול אשדוד, רידינג ת"א); תעשיה כבדה ומפעלים (כגון מכתשים, מישור רותם, נשר רמלה, מפעלי נייר חדרה ועוד); מערכת חלוקה לצריכה ביתית (לצרכי אנרגיה וחשמל) ותעשיה.
בשנים הקרובות תפתח מערכת החלוקה, אשר תחולל מהפיכה בצריכת האנרגיה במפעלים קטנים, מוסדות ציבור וצרכנים קטנים אחרים כגון מאפיות, חממות ועוד. אז הגז ישמש כמקור אנרגיה של תחנות כח פרטיות.

שרשרת המזון להובלת גז טבעי בישראל: ספק> הפחתת לחץ וניקוי> מערכת הולכה> לקוחות.

ומכאן שהפרויקטים מגוונים וכוללים: הקמת תוואי יבשתי או ימי; תוואי אורכי (לחץ נמוך או גבוה), הקמת תחנות קבלה (ניקוי) תחנות הפחתת לחץ; תחנות הגפה (ניתוק ושחרור גז); הסבת מפעלים; תחנות גז פרטיות.

בפרויקטי גז לרוב התכנון ארוך והביצוע קצר. ה- ROI  מהיר:

• הגז חוסך הרבה כסף (בעלויות שוטפות, בעלויות תחזוקה וייצור, חסכון בשטח קרקע)
• גיוון מקורות אנרגיה
• איכות הסביבה

ייחודיות פרויקטי הגז בישראל: ראשוני בארץ, לימוד "תוך כדי תנועה", שילוב ידע מישראל ומחו"ל (גרמניה, הולנד ואנגליה), דרישות מחמירות בישראל, רישוי ושמאות מול עשרות מחזיקים בקרקע.

קרדיט: http://www.freedigitalphotos.net/

פרויקט הסבת מפעל להפעלה בגז:

ההרצאה השניה היתה מפי אורי קוצר, מנהל פרויקט, על פרויקט הסבת מפעל להפעלה בגז.

כאשר מפעל מעונין בהסבה להפעלה בגז יש מספר עלויות:

• שתי עלויות ראשוניות של הסבה לגז והתחברות למערכת הובלת הגז.
• ושלוש עלויות שוטפות: תשלום לספק הגז, לחברת ההובלה נתג"ז ולחברת החלוקה.

ההחזר הכספי כאמור מאד מהיר ומפתה.

תכנון: בסיס התכנון הוא אירופאי ויש שונות גדולה מאד מהארץ. למשל- תחנת גז בהולנד נראית מאד פסטורלית בעוד אתר עם פונקציונליות זהה בארץ הוא מאד ממוגן, עם חיישנים, גדר אלקטרונית ושומר…

אין בארץ מספיק ניסיון ולכן יש מספר רב של ורסיות תכנון כאשר השונות בין הוורסיות מאד גדולה, מגלים תוך כדי פעילות ומשנים בהתאם.

תקציב: הרישוי מאד משמעותי ולכן לוקח נתח נכבד מכלל התקציב של הפרויקט. החלק הגדול ביותר בתקציב הוא ההקמה. יש צורך גם בסקר סיכונים תפעוליים.

שני אלמנטים ייחודיים לפרויקטי גז טבעי הם בקשה להיתר ותוכנית הנדסית.

לוח זמנים:  פרויקט תכנון הסבת גז מפעל כולל בתוכו פעולות קדם פרויקט; תכנון מפורט; אישור התוכנית ההנדסית; הקמה; והרצה.

מסקנות ולקחים מפרויקט הסבת מפעל לגז:

• צריך לעבוד לפי הספר, לפי הכללים
• להסתכל על הסיום בהתחלה
• לתמוך ברשויות, להסביר ולחנוך, שכן זה תחום חדש
• ליישם מערכת בקרה מאד מסודרת של תקציב לו"ז ובייחוד בקרת מסמכים.

וזהו כאמור- פרויקט מאתגר.

ברצוני להודות למארחינו על ההרצאות המרתקות והרלבנטיות לכל אחד מאיתנו בהיותו אזרח המדינה, ולציין את האירוח המכובד והמפנק לו זכינו (הדובדבנים חוסלו מיידית…).

___________________________________________________________________

מארגנת הסיור- גלית יסקרביץ-טיץ, סגנית נשיא ב- PMI ישראל

הפניה לאתר העמותה: http://www.pmi.org.il/